top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תNoam Paz (Ananda)

להישמט מזרימת החיים… ולהתחבר מחדש



כשהתבגרתי והתחלתי לצעוד את הצעדים העצמאיים הראשונים שלי בעולם, התחלתי לזהות איזו תחושה של חיבור וזרימה, מעין סנכרון בין הכוונות והשאיפות שלי לבין מה שקורה סביבי, תחושה מופלאה שהיתה לפעמים נוכחת, ולפעמים חסרה. לא תמיד ידעתי מה משפיע על התחושה הזו, והאם היא נובעת מבפנים או מבחוץ, אבל עם הזמן למדתי להבחין בגורמים שונים שמשפיעים עליה, ועל חסרונה. קודם כל, הבנתי שמעבר לחוויה האישית שלי, יש גלים קולקטיביים שמשפיעים עלי ועל אחרים סביבי. הבנתי גם שיש א.נשים שכמעט ולא חווים את התחושה הזו. ברמה האישית, הבחנתי בכך שההישמטות מתחושת הזרימה בדרך כלל התחילה בכל מיני רגעים קטנים ולא נעימים של דחיה, כשלון או חוסר תקשורת. אלה היו צובעים אט אט את התמונה הכללית ומעכירים את מצב הרוח, ואם לא הייתי מעבד את הרגשות שעולים הייתי נסחף יותר ויותר רחוק...

מתוך העשייה שלי כמלווה תהליכי ריפוי וצמיחה, שמתי לב שלכל אחת ואחד יש דרך שונה לבטא את חוסר הזרימה הזה. חלקנו מגיבים בכעס, בהתגוננות, בהתמכרות לעבודה או לדברים אחרים, או בצער, התרחקות והתכנסות פנימה. זה עזר לי לראות שהתגובה האופיינית שלי היא בדרך כלל להתרחק ולהתכנס בצער שלי. למזלי, כוח החיים שבתוכי לא נתן לי אף פעם לטבוע בתוך התחושות האלה יותר מדי זמן, ודחף אותי שוב ושוב להתחבר מחדש לזרימה החיובית.


אז מה עוזר לי להתחבר מחדש?

קודם כל, צריך לשים לב שנשמטתי מהזרם. לפעמים החיים יכולים להיות כל כך אינטנסיביים, מלאים במשימות ורשמים ודאגות, שיקח קצת זמן להבין איפה אני עומד.

טוב לזכור שגם השינוי לטובה יכול התחיל ברגעים קטנים. במקום לצפות למהפך דרמטי, למשהו גדול שיבוא ויציל את המצב, כדאי להתבונן בצעדים הקטנים שיכולים להביא אותי לנקודת מבט קצת אחרת. בסופו של דבר החוויה הפנימית היא שקובעת איך נגיב למה שהמציאות תביא אל תוך חיינו.


מבחינה מעשית, יש המון דברים שיכולים לחדש את אנרגיית החיים, ולכל אחת ואחד מאיתנו יש את הדרכים הייחודיות לעשות זאת. אבל האיכות שקיימת בכל הדרכים האלה היא תנועה. בין אם מדובר בתנועה של יציאה החוצה אל הטבע, ריקוד שסוחף את הגוף, או לקחת רגע של שקט כדי להתחבר לתנועה העדינה של הנשימה, שאולי שכחנו ממנה…

עבורי, המרכיבים החשובים ביותר בחיבור לזרימת החיים הם הגוף, הקהילה שסובבת אותי, הטבע והיצירה. וכמובן, הרוח הגדולה שנעה בכל הדברים, אלא שכשאני נשמט מהזרימה, אני צריך גם למצוא את הדרך חזרה אליה… לספק לגוף את המנוחה, התזונה והתנועה שהוא צריך, להקיף את עצמי בא.נשים שאיתם אני חולק חברות והשראה, לצאת אל הטבע ולהאזין למקצב הפנימי שלו, ולאפשר לכל האנרגיות התקועות בתוכי לנוע ולהתבטא באופן יצירתי, דרך ציור, ריקוד ושירה. ומכל הדרכים האלה, השירה היא הכי נגישה ובלתי אמצעית, בכל רגע, מחוברת לנשימה ולרגש…


אחד הכלים העיקריים שבהם אני משתמש, עבור עצמי וגם בליווי אחרים, הוא שירת הלב. צליל פשוט ואותנטי שזורם החוצה ומאפשר לרגשות התקועים להשמע, לקבל הכרה ולהשתחרר. ההאזנה לצליל שבוקע מתוכי מאפשרת לי להיות האוזן הקשבת של עצמי, ומפתחת את יכולת ההכלה והחמלה העצמית. למרות שזה תרגיל כל כך פשוט, כאשר מבצעים אותו נכון ההשפעה שלו עמוקה וטרנספורמטיבית. חלק חשוב מההשפעה המיטיבה נובע מעצם ההסכמה והבחירה לעצור לרגע ולהקדיש זמן לחיבור אל החלקים הנסתרים שבי. אני יכול להוסיף עוד מילים רבות שיתארו את מה שמתרחש בתרגול המיוחד הזה, אך את המיסתורין האמיתי שלו אפשר לגלות רק אם נושמים עמוק, פותחים את הפה ונותנים לשירת הלב להשמע…


4 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page